ההיסטוריה, היתרונות והמחיר של השימוש בפלסטיק

בשנת 1858, מייקל פיילן, שחקן ביליארד אמריקאי, התלונן על מחסור בשנהב לייצור כדורים. בתגובה, הוצע פרס למי שימציא תחליף – מה שהוביל לגילוי הסלולואיד, הפלסטיק הסינתטי הראשון.

מאז, הפלסטיק הפך לחומר הכרחי בזכות גמישותו, קלותו ועלותו הנמוכה. ניתן לייצר ממנו כמעט כל דבר, ולהחליף חומרים כבדים ויקרים. ב-2000 יוצרו 234 מיליון טון פלסטיק; ב-2021 הייצור הוכפל, והתעשייה שווה כיום כ-1.2 טריליון דולר בשנה.

היתרונות הרבים של פלסטיק כוללים:

• הפחתת משקל האריזות והפחתת פליטות פחמן.
• שמירת מזון לאורך זמן במדינות מתפתחות.
• שימוש בבנייה, בטכנולוגיה וברפואה (כמו מזרקים חד-פעמיים וציוד מגן).

אך המחיר הסביבתי והבריאותי כבד:

• ייצור ושריפת פלסטיק אחראים ל-3.4% מפליטות גזי החממה העולמיים – יותר מתעופה.
• כ-350 מיליון טון פלסטיק מושלכים מדי שנה, חצי מהם למטמנות. שליש מהפסולת כלל לא נאספת ומזהמת את הסביבה.
• פלסטיק מתפרק למיקרו וננו-פלסטיק, שחודר לשרשרת המזון ולגוף האדם. חלקיקים אלו עשויים לגרום לדלקות ולנזקים בריאותיים, אך המחקר בנושא עדיין בתחילתו.

ומה עם מיחזור? רק כ-9% מהפלסטיק ממוחזרים. הקושי נובע מהמגוון הכימי העצום של הפלסטיקים, שמקשה על המיחזור. גם כאשר כן ממחזרים – איכות החומר יורדת בכל מחזור, ולבסוף הוא לא שמיש. ולעיתים, פלסטיק ממוחזר יקר יותר מפלסטיק חדש.

מיקרופלסטיק בגוף האדם – מה אנחנו באמת יודעים?

מאז 2018, חוקרים גילו שחלקיקי מיקרופלסטיק – שברי פלסטיק זעירים – מצויים כמעט בכל מקום בגוף האדם: בצואה, בדם, בריאות, בכבד, בלב, במוח, בשליה ואפילו בחלב אם. מחקרים ראשוניים מעלים חשד לקשר בין החלקיקים האלו לבין בעיות בריאות שונות: התקפי לב, שבץ, דמנציה, דלקות כרוניות ואפילו סרטן.

אבל האמת? המדע עדיין לא בטוח. רוב המחקרים נעשו עד כה על עכברים או בתנאי מעבדה ולא על בני אדם. גם הכלים לזיהוי ומדידת כמות המיקרופלסטיק בגוף עדיין לא מספיק מדויקים – וקיימת בעיה נוספת: רוב הניסויים השתמשו בחלקיקים אחידים ונקיים שלא משקפים את המורכבות האמיתית של מיקרופלסטיק בסביבה.

וזה אכן מורכב: מיקרופלסטיק מגיע ממקורות מגוונים (כמו בגדים סינתטיים, צמיגים או אריזות מזון), מורכב מסוגים שונים של פולימרים וכ-10,000 תוספים כימיים – ומתפרק בצורות ובגדלים שונים. חלקיקים מסוימים גם סופגים מזהמים מהסביבה ומשנים את ההשפעה שלהם על הגוף, תלוי בצורתם ובמטען החשמלי שלהם.

החדשות הטובות?

טכנולוגיות חדשות מתחילות לשנות את התמונה. יש כיום שיטות מתקדמות לזיהוי חלקיקי פלסטיק ברקמות מבלי להרוס את הדגימה, מה שמאפשר לבצע מחקרים רחבים יותר בבני אדם. כבר עכשיו נערכים מחקרים באירופה על הקשר בין מיקרופלסטיק לבין לידה מוקדמת או התפתחות ילדים, וגם ניסוי “צום פלסטיק” בודק מה קורה בגוף כשמפחיתים שימוש בפלסטיק ביומיום.

המקור: The Economist | Independent journalism