בין קודש לחול
שרי גור גדלה בקהילה חרדית אדוקה, יצאה בשאלה כשמלאו לה 30 ואז, כשהחלה את חייה מחדש, החליטה לפתח קריירה עסקית מוצלחת • היום היא מובילה את חברת המוצרים הדנטליים פורום טק ואומרת לנשים: "מבחינתכן - הכל אפשרי"
רונית מורגנשטרן | צילומים: יוסי אלוני
סיפורה האישי של שרי גור הוא מהסיפורים המדהימים והחריגים של אישה שהגיעה לדרגה בכירה כמנכ"לית חברה תעשייתית, ומתוך נקודת התחלה כמעט חסרת סיכוי - היא פיתחה קריירה עסקית.
מגיל קטן שאפה גור להיות מנכ"לית ולהוביל חברה, ובשנים האחרונות היא מספרת שהיו לה פגישות רבות לקראת תפקידי ניהול שונים. "כולם מסביבי אמרו לי שאין לי סיכוי להתקבל לתפקידים בכירים, ובמיוחד למנכ"לות, כי אין לי קשרים ובגלל שאני אישה. למרות זאת לא נתתי להם לייאש אותי, והצלחתי להגיע למה שרציתי בעבודה קשה. ב־2017 קיבלתי את ההזדמנות עליה חלמתי – לנהל את חברת Forum Tec, שהיא שילוב בין תעשייה ובין הייטק. החברה מפתחת ומייצרת מכשירים רפואיים בתחום הדנטלי, וזכיתי להיות המנכ"לית המקצועית ־ חיצונית הראשונה בחברה שהיא חברה משפחתית שהוקמה ב־1987".
היא אומנם לא יכולה לנקוט במספרים מדויקים, אבל מספרת שבקדנציה שלה צמחו רווחי החברה, ייצוא מוצריה התרחב וכיום הוא מהווה כבר 98% מפעילות החברה. יש לציין, כי פורום טק מספקת את המוצרים החדשניים שלה ליותר מחצי מיליון רופאי שיניים ברחבי העולם וליותר מ־100 שווקים בתחום הדנטלי.
המסע לעצמאות
אבל, כאמור, גור לא מחזיקה בפרופיל גנרי של מנכ"לית. היא נולדה למשפחה חרדית בת 11 נפשות שהתגוררה בדירת שני חדרים בבני ברק: "גדלנו בעוני", היא מספרת. "אבי למד תורה ואמי גידלה את תשעת הילדים וניהלה את משק הבית. אני עצמי התחלתי לעזור לאמי בגיל שש בגידול אחיי ובטיפול בבית.
"השתייכנו לזרם הליטאי המחמיר. אותי שלחו ללמוד בבית ספר פרטי, ללא שום פיקוח ממשלתי, כי 'בית יעקב' נחשב למודרני מדי. למדנו שם יידיש, תורה, תפירה, כלכלת המשפחה וכל מה ש'אישה טובה' צריכה ללמוד, על פי החברה שבה גדלתי. יכולתי לבחור הכשרה לגננת או למורה; בחרתי להיות גננת וקיבלתי תעודת הסמכה, שכמובן שלא הוכרה בשום ממסד ציבורי בתחום החינוך. בכל מקרה - לא עבדתי אפילו יום אחד כגננת; למדתי הנהלת חשבונות סוג 2 ובכך עסקתי כשהייתי חרדית".
בגיל 20 היא נישאה, בשידוך כמובן, ולאחר כשנתיים נולד בנה הבכור. בגיל שלוש קראה לה הגננת ואמרה לה שהבן מתנהג באופן חריג ולא משתלב. לבסוף הוא אובחן כאוטיסט. כנראה שזאת הייתה נקודת המפנה בחייה של שרי גור, שהייתה אז גם אם לתינוקת בת חודש. היא חקרה את הנושא, שהיה בחיתוליו בישראל: "גם קלינאי תקשורת לא טיפלו אז בילדים אוטיסטים; לא הייתה גישה לאינטרנט, והיה קשה להגיע למשפחות עם ילדים במצב דומה, כי לא הודו בכך בחברה שלנו. התקשרתי בלי סוף למשפחות ששמעתי שיש להן ילד אוטיסט, כדי לנסות להבין מה קורה עם הבן שלי. כשהוא אובחן לבסוף, החלטתי שאני מוציאה אותו מזה עד שימלאו לו 12. ניסינו כל מיני טיפולים, אבל ככל שעברו השנים, הבנתי שהוא לא ייצא מזה. נדרש לי זמן כדי להעניק לו את הטיפולים הכי טובים. זו הייתה דחיפה גדולה עבורי להיפרד מבעלי ומהחברה החרדית".
"כנראה שנולדתי פמיניסטית"
ואכן בגיל 30, היא עשתה מעשה: "כאמא לשני ילדים קטנים, הבנתי שאם אני לא יוצאת מהמקום הזה, אין עתיד לילדים שלי. החלטתי שאני מתגרשת; ידעתי שזה יהיה קשה, כי אפילו בגרות לא הייתה לי, אבל זה לא הרתיע אותי מלפתוח דף חדש".
אומנם המרד בחברה החרדית הגיע אצל שרי רק כשהייתה בת 30, אבל הניצנים שלו ניטעו אצלה הרבה קודם: "עוד כילדה היו לי המון שאלות וספקות, ומיד היו משתיקים אותי, לא רק במשפחה, גם החברות שלי. התמרדתי נגד היחס לנשים; אומנם אנחנו כביכול 'בנות מלך שכבודן פנימה', אבל למעשה אנחנו במטבח ומאחורי הקלעים. ככל שהתבגרתי, היה לי קשה יותר לשאת את המחשבה שאלה החיים המיועדים לי. כבר כילדה חלמתי להיות מנכ"לית ולהוביל חברה בעולם העסקי".
מאין שאבת, כילדה ונערה, את הרעיונות של שוויון מול גברים ופיתוח קריירה?
"כנראה שנולדתי פמיניסטית", היא צוחקת. "לא נחשפתי לנשים קרייריסטיות בילדותי ובנעוריי, כך שבטוח לא היו לי דמויות לחיקוי. האמנתי בכל מאודי שלא ייתכן שגברים שווים יותר; האמנתי שאני שווה להם, אם לא יותר.
"הדבר השני שהפריע לי בחברה החרדית היה היחס בין אדם לחברו; גידלו אותנו לאור המסר שהמצוות בין אדם לחברו חשובות מהמצוות של בין האדם ל'מקום' (לבורא עולם). לכן, ביום הכיפורים כל החטאים בין האדם למקום נמחלים. לעומת זאת, על חטאים וחוסר הגינות בין אדם לחברו אין מחילה ביום הכיפורים; לכן קיים הנוהג של בקשת סליחה ומחילה בין אדם לחברו. החברה החרדית טוענת להלכה שהיחס בין אדם לחברו חשוב יותר מאשר בין האדם למקום, אבל בפועל, היא אינה מתנהלת כך; לחלק מהחרדים חשוב בעיקר היחס בין האדם למקום, לכן הם כל כך מחמירים בקיום המצוות בין אדם למקום. חלקם מתחרים ביניהם בדרגת החומרה של ההתנהלות שלהם; אפילו בילדות - חברותיי ואני היינו מתגאות במי יותר מחמירה; אחת מהן טענה, שבפסח אוכלים אצלם רק תפוח אדמה וביצים, כי אולי בחלב יש חשש למשהו מהחמץ.
"סלדתי מהתנהגות החרדים כלפי נשים שלא היו עטופות מכף רגל ועד ראש; היו פלגים בחברה החרדית שהיו זורקים עליהן ביצים ועגבניות רקובות. שנאתי את הפאה, את כיסוי כל הגוף שחלילה לא יהיה גבר שיסתכל ויחשוב מחשבות לא הגונות; כבר בגיל שלוש לבשתי גרביונים עבים וחולצות עם שרוולים ארוכים, גם בקיץ, וגם היה אסור לנו ללבוש לבוש צבעוני. איך ילדה בת שלוש יכולה להשפיע על גבר?", מתרעמת גור.
היא מספרת שהחיים שלה בבני ברק היו מנותקים לגמרי מהחברה הישראלית ומערכי המדינה. היא אומרת שיש בחברה החרדית גם דברים טובים, כמו הגמ"ח למשל, אבל סך כל ההתנהגויות לא נראה לה נכון. "אמרתי לעצמי, שלא יכול להיות שאני אחיה בחברה כזאת; לא הבנתי ולא הסכמתי עם מקומי במטבח, וזאת החל מגיל שש, עוד בבית הוריי. רציתי להיות אישה ששווה יותר מהגבר, להיות קרייריסטית.
"לקח לי קצת זמן, אבל כאמור, בגיל 30 החלטתי לעשות את המפנה בחיי. קודם כל להתגרש; שמרתי בסוד שאני מתכוונת להפוך לחילונית, אחרת היו לוקחים לי את הילדים. מאחר שאבא של הילדים שלי לא התעניין בהם, ובגדול הוא אפילו התבייש, קיבלתי משמורת מלאה על הילדים", היא נזכרת. יש לציין, כי שלושה מאחיה של שרי גור יצאו לפניה בשאלה, וכולם מצליחים מאוד בחברה החילונית בארץ ובחו"ל, דבר שהיווה עבורה תמריץ חיובי נוסף.
בלי פאה ועם מכנסיים
היא לא תשכח את היום שבו יצאה מהרבנות עם הגט המיוחל. "נכנסתי למכונית שלי, העפתי את הפאה ושחררתי את השיער הטבעי שלי – זה הדבר הראשון שעשיתי. זו הייתה תחושת שחרור עילאית. לאחר מכן נכנסתי לחנות בהרצליה וקניתי, לראשונה בחיי, מכנסיים וחולצה קצרה, במקום החולצה הארוכה והחצאית. הרגשתי שאני אדם אחר – החופש לבחור בגדים היה משהו שלא חוויתי מעולם.
"הדבר היחיד שעוד היססתי בו היה הנסיעה בשבת; שמעתי את זה גם מחוזרים בשאלה אחרים. בנסיעה הראשונה שלי בשבת, הייתי בטוחה שתיכף הרכב יעלה באש – אבל דבר לא קרה, גם לא בנסיעה השנייה והשלישית".
השלב הבא לאחר הגירושין היה המימוש העצמי לו ייחלה כדי להפוך לאשת קריירה: "הצעד הראשון היה לחפש מוסד אקדמי שיסכים לקבל אותי", היא מספרת, "כי הבנתי שבלי ללמוד לא אוכל להתקדם. הבעיה הייתה שכמובן לא הייתה לי תעודת בגרות, וגם הייתי מעל גיל 30". גור לא ויתרה והצליחה להתקבל ללימודי תואר ראשון בניהול באוניברסיטה הפתוחה, אותם סיימה בהצטיינות. אחר כך סיימה גם תואר שני במנהל עסקים, גם כן בהצטיינות.
במקום העבודה הקודם שלה, "פורמולה טרוול", היא טיפסה בסולם הדרגות מתפקיד מנהלת חשבונות למשרה של חשבת ולאחר מכן, מ־1996 עד 2005, כיהנה כסמנכ"לית כספים ותפעול בחברה ויד ימינו של נשיא החברה. ב־2006 עברה לחברת "אמדאוס ישראל", כמשנה למנכ"ל וסמנכ"ל פיתוח עסקי. ב־2013 – מונתה כמנכ"לית משותף ומנהלת פיתוח עסקי בחברת "דקסטרה - ניהול כספים ושירותי ייעוץ לחברות".
ההתקדמות שלה לא באה בקלות, כשגם גידלה את ילדיה ללא שותף. לדבריה, למדה בערבים ובלילות, לאחר שהילדים נרדמו, כדי להתפתח ברמה המקצועית ולהתרחב לתחומים חדשים: "גם הייתי ראש גדול ולא היססתי להיכנס למנכ"ל ולשאול אותו אם יש בעיה שאני אוכל לטפל בה במקומו. ראש קטן לא יכול להתפתח ולהתקדם; נפגשתי עם בכירים בכל הזדמנות וכך גם רכשתי חברים, ידע ומקצועיות, שסייעו לי בהמשך. כך, למשל, הגעתי למשרה הבכירה באמדאוס", היא מספרת.
"אין תקרת זכוכית"
"לצערי, בכנסים מקצועיים ובעולם העסקים אני לא רואה הרבה נשים; לפעמים אני אפילו לבד באולם", היא משיבה כשנשאלת איך היא רואה את שילוב הנשים בתפקידים בכירים בעולם העסקי. לדבריה, "יש מעט מדי נשים בתפקידים בכירים, בטח כמנכ"ליות, לא רק בתעשייה המסורתית אלא גם בהייטק. זה חייב להשתנות. אין סיבה שזה יהיה המצב".
"אצל נשים עדיין קיים המחסום של להביא ולגדל ילדים בגיל צעיר, גם אם יש שיפור במצב והחלוקה בין הגבר לאישה בבית יותר שוויונית - המחסום הזה עדיין קיים.
למה זה קורה לדעתך?
"אני אומרת לנשים ששואפות להתקדם בחייהן – הכל אפשרי מבחינתכן. אין שום תקרת זכוכית, רק חשוב שתאמינו בעצמכן. אני עצמי בניתי את עצמי לגמרי לבד ובהרבה עבודה קשה. אני גם יודעת מניסיון, כי ניהול נשי עדיף בעסקים ומקדם אותם. זה הוכח במחקרים רבים. הציפיות מהחברה הן לא גזרה משמיים – נשים צריכות ויכולות לפרוץ אותן, ומשם להמריא ללא גבולות".
בהנהלת פורום טק יש ארבע מנהלות מתוך צוות של תשעה. "אני מאוד מאמינה בהנהלה נשית מקצועית, ומקיפה את עצמי בדרך כלל בנשים חזקות".
כמי שהצליחה בעשר אצבעותיה ושכלה החריף לבנות את עצמה כאשת קריירה, על אף ומתוך התנאים הקשים של חייה, תורמת היום שרי גור גם מהידע והניסיון שלה בעמותות שונות. "אני בוועד של 'יוצאים לשינוי' - עזרה ליוצאים וליוצאות בשאלה, ופעילה בעוד עמותות שונות שדרכן אנחנו מקדמים נשים", מציינת גור.
שרי גור | תעודת זהות
תפקיד: מנכ"לית חברת פורום טק, פיתוח וייצור מוצרים רפואיים בתחום הדנטלי. חברת ועדת הייטק וחברת ועד מחוז דרום בהתאחדות התעשיינים
השכלה: MBA בהצטיינות באוניברסיטה הפתוחה
סטטוס משפחתי: בזוגיות + שני ילדים
מוטו לחיים: "לצאת מאזור הנוחות - המקום שבו נמצאים הפחדים הגדולים ביותר שלנו הוא המקום שבו יכולת הצמיחה שלנו היא הגבוהה ביותר"
