אלבום חברות התעשייה וההיי-טק המובילות בישראל

מהמפרץ הפרסי. לדוגמה – קווי ייצור משותפים כאן ושם, השקעות משותפות ועוד. לא מדובר רק בכסף האמירתי; התעשייה משמשת גשר גם לשיתוף פעולה כללי בין העמים. משלחות של ההתאחדות כבר ביקרו שם ואנחנו עוסקים באופן אינטנסיבי בחיפוש דרכים לשיתוף פעולה בכל המישורים. יש לנו יכולת, כאנשי כלכלה ותעשייה ליצור את שיתוף הפעולה שמחבר את העמים. גם בטרם כוננו יחסים רשמיים, התעשייה שימשה ערוץ שפעל מתחת לרדאר וקשר, בשיתוף משרד החוץ, קשרים ראשוניים עם מקביליהם שם. אולם, בעוד שבמדינות כמו מרוקו, שגם היא הוציאה כעת לאור את קשריה עם ישראל, אפשר היה למצוא – Made in Israel גם בעבר מוצרים נושאי תווית באמירויות זה לא היה אפשרי. חברות ישראליות אמנם מכרו את תוצרתן לאמירויות (הסחר לפני הסכמי השלום היה בהיקף של כמיליארד דולר לשנה), אבל היה צורך למכור דרך חברה שלישית, מתווכת. היום זה השתנה. חברות היי-טק וחקלאות ישראליות החלו למכור ישירות את תוצרתן באמירויות. המתווך נחתך, ונחסכו הוצאות. עבור החברות האלה ורבות אחרות – שהן לא חברות ענק – התאחדות התעשיינים היא זו שבונה את הגשר. לחברה בודדת אין את האמצעים ואין את הקשרים שלנו – ואנחנו מעמידים אותם ברצון לרשותה. חמ"ל הקורונה , כאמור, ידענו לחצות בהצלחה, מעל ומעבר 2020 את לכל הציפיות. הצלחנו למנוע מרוב החששות הגדולים שלנו להתממש ואני חייב להגיד, גם בגלל עבודה מצוינת של הבית הזה, שידע גם לייצר את הנהלים לפעילות עסקית בשיטת הקפסולות, על כל המשתמע, והמאבקים שהובלתי לפני הסגרים, שהשאירו את התעשיות עובדות. בדיונים אינטנסיביים עם התעשיינים, יחד עם אנשי משרד הבריאות, אנשי פיקוד העורף ומשרד הכלכלה בנינו נוהל "המשכיות עסקית", שדרכו מנענו את ההדבקות בתעשייה, ובזכותו הוכחנו שהתעשייה הייתה המקום עם הכי מעט הדבקות. חברות אם של חברות ישראליות מחו"ל שמעו על הנוהל וביקשו לאמץ אותו, וכך הפכנו ל"אור לגויים" לא רק בייצוא של מוצרים, אלא "אור לגויים" גם בייצוא של מתודולוגיה. מיד עם התחלת משבר הקורונה פתחנו בהתאחדות פניות ביום. 1,000- חדר מצב ועד מהרה טיפלנו בכ העסקנו שמונה אנשים במשמרת יום ושלושה במשמרת לילה בחדר המצב, שעבד מסביב לשעון. יתר על כן, לא הגבלנו את עצמנו לתשובות לחברי ההתאחדות. כמנהיגי המשק, נתנו תשובות לכולם - ליבואנים, לעצמאים, לאנשי עסקים - לכולם. הפכנו להיות הכתובת לכל המשק. נכון שהיה קו חם של המדינה לעניין הזה – אבל המגזר העסקי יודע להגיב מהר יותר. הקמנו ארגון מעסיקים חדש, בשם 2020 בתחילת נשיאות המעסיקים והעסקים, שיתוף פעולה של ההתאחדות עם לשכות המסחר, התאחדות חקלאי ישראל ולשכת רואי החשבון. יחד אנחנו מייצגים מהעובדים במגזר 70%- חברות המעסיקות כ הפרטי. ואני אומר בשמחה, שברוח שיתופי הפעולה ההתאחדות יודעת לעבוד בשת"פ טוב גם עם ההסתדרות, ולא מהיום. לעתים היו לנו אינטרסים שונים, אבל בסופו של דבר גם אנחנו וגם ההסתדרות בעד העובדים שלנו. אני מאמין במשולש הזה: מעסיקים, עובדים וממשלה. רק קשר הדוק בין כל צלעות המשולש הזה יכול להבטיח משק איתן. לסיכומו של דבר, כנשיא ההתאחדות אני רואה את התעשייה כמובילה את הצמיחה במשק; החזון שלי 10% מהתל"ג, פלוס עוד 20% הוא להביא אותה להיות 30% של ענף ההיי-טק, כך שיחד נהיה סדר גודל של מהתל"ג. במסגרת החזון אני בהחלט רואה מפעלים גדולים מוקמים בשיתוף עם חברות רב לאומיות, בין אם אלה חברות רב לאומיות שיבנו מפעלים פה, או חברות ישראליות שיתפתחו להיות רב לאומיות. סקייל-אפ ניישן, לא רק סטארט אפ ניישן. בתחום הזה תעשיית החלל הישראלית, לדוגמה, יכולה לתפוס מקום משמעותי יותר ויותר, ברמה המקומית והגלובלית. אני רואה בתעשייה את כל ההגשמה של הרעיון הציוני; כלכלה חזקה, חברה חזקה, תעשיות ביטחוניות מתקדמות וכסף לצבא חזק. בפרפראזה היסטורית, התאחדות התעשיינים היא הקונגרס הציוני החדש. והתעשייה הישראלית היא זו שתבנה את החזון לדורות הבאים. אני רואה בתעשייה את כל ההגשמה של הרעיון הציוני; כלכלה חזקה, חברה חזקה, תעשיות ביטחוניות מתקדמות וכסף לצבא חזק