אלבום חברות התעשייה וההיי-טק המובילות בישראל

ההתאחדות השיקה תכנית להכשרות עבור העובדים שנפלטו לפיטורין או לחל"ת, ובה מסלולים גם עבור בני חמישים ושישים. כוח האדם קיים; צריך רק להכשירו. אבל מכיוון שאנחנו רצים למרחקים ארוכים, אנחנו רוצים לבנות נכון גם את החינוך הטכנולוגי. בעוד עשר שנים, מן הסתם נהיה שוב במצב של תעסוקה מלאה, ואז נצטרך את כל הקאדר הרענן הזה. אחת הבעיות הקשות איתן מתמודדת היום התעשייה הישראלית היא הצטמצמות חלקה בתל"ג. אם בעבר 20% הלא רחוק – לפני עשור או שניים - היא היוותה בלבד. נכון שהיום 13% מהתוצר, היום היא עומדת על חברות ומהווה 300- תעשיית ההיי-טק, שמונה קרוב ל מהתל"ג וצומחת יפה, הצטרפה להתאחדות 9% עוד התעשיינים לפני שנים אחדות, אבל השאיפה שלי היא להחזיר את חלקה של התעשייה ללא ההיי-טק, אחוזים מהתוצר. יחד עם 20 למצבה הקודם, דהיינו ההיי-טק אנחנו צריכים להגיע לכשליש מהתל"ג. זו תהיה אינדיקציה לכך שהמשק הישראלי הוא משק בריא ומשגשג. מדוע? משום כשאתה מייצר תעשייה, אתה מעלה את השכר הממוצע, מעלה את כושר ההשתכרות, גם בפריפריה. בהתאם, עולה הצריכה הפרטית מה שסוחף אחריו, כמובן, את המסחר והשירותים. כל הענפים עולים ומשגשגים יחד. העדפה לתוצרת ישראל הגדלת נתח התעשייה בתוצר תחולל עוד מפנה רצוי בעיניי: הייצוא ימריא עוד יותר. גם היום הייצוא עולה על היבוא, בין היתר בגלל ייצוא "שירותי תוכנה וסייבר" (התוכנה והסייבר מוגדרים בעולם כשירותים, למרות שמדובר בתעשייה לכל דבר). ההכנסה אלף דולר 40- הממוצעת לראש בישראל עומדת על כ לשנה. אם נדחף את הייצוא למעלה - אנחנו יכולים אלף דולר, ואז הצריכה 50- להגדיל אותה, נניח, ל הפרטית תגדל, וגם הייבוא יגדל. אנחנו תשעה מיליון אנשים ואם נרוויח יותר, מן הסתם גם נקנה יותר. כך התעשייה תהפוך למקדם תאוצה למשק כולו ואנחנו נהפוך להיות מדינה משגשגת אפילו יותר מהיום. אני לא נבהל מהעלייה בייבוא. העלאת הפריון, הכשרות עובדים ומיכון מתקדם הם המפתח להתפתחותה של התעשייה והפיכתה לתחרותית יותר. כדי להשיג את היעדים הקריטיים הללו מחויבת גם מעורבות המדינה. המעורבות לא נמדדת רק במימון הכשרות לעובדים אלא גם ברמת הרגולציה. אם ישראל תהפוך להיות מדינה שבה הרשויות נלחמות בתעשייה לא נשיג את היעדים שלנו. אם המדינה לא תיתן רוח גבית לתעשייה ולא נבין שאסור להביא אותה למצב שבו הרגולציה חונקת, והארנונה חונקת, והמיסים חונקים - ומצד שני ניתנות הקלות על יבוא ממדינות אזוטריות. במקרה כזה, יפחתו ההשקעות בתעשייה וסטגנציה בהשקעות מביאה להתדרדרות בתפוקה ובפריון. דיפלומטיה כלכלית איכות הסביבה כמשל. מי אינו רוצה לשמור על איכות הסביבה? אבל לא יכול להיות שאם, לדוגמה, אני יצרן פלדה ששומר בקפדנות על כללי איכות הסביבה ולכן הייצור עבורי מתייקר, ואני מתחרה ביצרן פלדה מטורקיה, שלא משקיע אגורה בשמירת כללי איכות הסביבה, אי-אפשר שיאמרו לי: תתחרה איתו ראש-בראש במחיר. זה לא הגיוני. זו הרגולציה ואלה עלויות הייצור, ונדרשת פה תוכנית רצינית של המדינה לעידוד התעשייה והתעסוקה, שתיקח בחשבון את כל האתגרים שאיתם אנו מתמודדים ותביא את התעשייה הישראלית לתחרות הוגנת מול היבוא, תחרות בתנאים שווים, בלי לקשור לנו משקולות מיותרות לרגליים. שינוי מצב זה, מהלך שאנו עמלים עליו, יכול לאפשר לנו להגיע ובאמת להיות אחת הכלכלות המתקדמות ביותר בכל העולם. במאמר מוסגר אומר, שהתעשייה הישראלית, בכל הפרמטרים, נמצאת במקום טוב מבחינת השמירה על איכות הסביבה. כמובן שאי אפשר לייצר בלי פליטת מזהמים כלל. זה לא מעשי. אבל היום המודעות וההקפדה נפוצים כל כך ומשפיעים כל כך שהזיהום הוא המינימלי האפשרי. גם אם מדובר בתעשייה כבדה. התעשייה מזהמת הרבה פחות מתחבורה, והרבה פחות מנמלים. אפילו במפרץ חיפה, התעשייה תורמת פחות מעשירית מהזיהום. זה הוכח היטב בסגר הראשון בקורונה, שבו המדינה עמדה מלכת. התחבורה לא נסעה, וכמעט שלא היה מסחר בנמלים. אבל התעשייה עבדה, כמעט בכוח מלא, והתוצאה הייתה ירידה דרמטית בזיהום האוויר, ואיכות האוויר השתפרה מאוד - פתאום מסתבר שזו לא התעשייה שהיא המזהמת העיקרית. נושא חשוב שבו מעורבת התאחדות התעשיינים בתקופה האחרונה, מאז נחתמו הסכמי אברהם, הוא יצירת קשרים אמיצים עם האמירויות. אנחנו מקווים שזוהי פתיחת שער למדינות נוספות; שדרך אמירויות ובחריין נגיע למדינות נוספות, כמו ערב הסעודית, אינדונזיה ואחרות. אנחנו פועלים כדי ליצור שיתופי פעולה אמיתיים עם ידידינו החדשים