אלבום חברות התעשייה וההיי-טק המובילות בישראל

האלבום שבידיכם יצא לאור לכבוד שנת המאה להקמתה של התאחדות התעשיינים והחדשות הטובות הן, שבאופן כללי התעשייה הישראלית יצאה ממשבר הקורונה במצב טוב מאוד, מעל ומעבר לציפיות. יצאנו על הרגליים ובראש מורם מפני שידענו להגיב בזמן. נתנו פתרונות יצירתיים. היינו הראשונים לאמץ את שיטת הקפסולות ולכן היו מעט מאוד הדבקות במפעלים; גייסנו ביקושים שימלאו את מקום המפעלים שנסגרו; בסופו של דבר, הצלחנו להביא מהתעשייה עבדה באופן 85% לכך, שסדר גודל של מלא - ואני אופטימי מאוד לגבי ההמשך. , לפני מאה שנים בדיוק, התאגדו בפעם 1921 בשנת הראשונה המעסיקים במשק העברי, והקימו את "התאחדות בעלי התעשייה ונותני העבודה". כעבור ארבע שנים התפרקה השותפות, והתעשיינים הקימו את "התאחדות בעלי התעשייה בארץ ישראל", שהפכה לימים ל"התאחדות התעשיינים בישראל". למרות ההתחלה הצנועה, את חזונם של חלוצי התעשייה ההם – כמובן, בהתאמה לימים אלה - אנחנו מיישמים היום. הם הבינו כבר אז, שתעשייה היא-היא הבסיס האיתן לכלכלה, לקידום החברה ולחוסן המדיני של ישראל. לדוגמה, אבות התעשייה הבינו, שיש לייצר בייצור מקומי קשת רחבה של מוצרים, כדי שלא להסתמך רק על יבוא. נכונות החזון הזה הוכחה כמה וכמה פעמים. לא פעם סורבנו כשביקשנו לרכוש בחו"ל מוצרים שונים, ולא רק כתוצאה מאמברגו צבאי. כך גם בימים אלה. בתחילת מגפת הקורונה התגלה מחסור במסכות ובמטושים, היה מחסור בנייר טואלט והיה קושי אפילו להשיג אלכוהול עבור ייצור האלכוג'ל. על המחסור באלכוהול, אגב, התגברנו באמצעות אלתור ישראלי אופייני: הסבת מבשלת ויסקי ביפו מייצור אלכוהול משעורה לייצור אלכוהול שמתאים לאלכוג'ל. בזכות הקורונה גילינו מחדש את מה שהאבות המייסדים הבינו כבר אז: שאם המדינה חפצת חיים, היא חייבת להישען על בסיס של יכולת ייצור עצמית, כדי לאפשר לה עצמאות יצרנית. אבל, זה אף יותר מרחיק לכת; משום שהעצמאות התעשייתית היא מרכיב משמעותי בחוסן הלאומי שלנו. הנקודה השנייה שעברה כחוט השני מאז ראשית ימי ההתאחדות ועד היום היא נושא הפרחת הפריפריה. כעיקרון, התעשייה משלמת שכר גבוה יותר מהשכר הממוצע במשק. בפריפריה אין בעצם תחליף לעבודה בתעשייה, אם רוצים לבנות שם כלכלה מתקבלת על הדעת לטובת איכות חייהם של התושבים. חיוניים לחוסן הלאומי ההכרה בחובת השמירה על יכולת ייצור מקומית הייתה משותפת לכל נשיאי התאחדות לדורותיהם, יהא זה "בומה" שביט, אלי הורביץ או דב לאוטמן זכרם לברכה, או דן פרופר, עודד טירה, צביקה אורן ושרגא ברוש יבדלו לחיים ארוכים, ורבים אחרים. כולם הבינו את חשיבותה של התעשייה לעוצמתה של מדינת ישראל הן בפן הכלכלי והחברתי אבל גם בפן הצבאי – ללא הכנסות הולמות אי אפשר לבנות צה"ל חזק; אלה כלים שלובים. האמת הזו הוכחה היטב במשברים הכלכליים העולמיים בעשורים הראשונים של המילניום. איתנותה הכלכלית של המדינה שמרה עליה מפני הדרדרות ולמעשה, על רקע המשבר העולמי הכללי, ישראל דווקא יצאה מהם מחוזקת ותפסה מקום משמעותי הרבה יותר בין האומות. נשיא התאחדות התעשיינים בישראל ד"ר רון תומר, מסטארט-אפ ניישן לסקייל-אפ ניישן